בשונה מטיפולים רפואיים דחופים ומצילי חיים, טיפולי שיניים – לרבות טיפולי שורש, עקירות, השתלות וטיפולים אסתטיים – נתפסים לעיתים כמובנים מאליהם. אלא שגם טיפולים אלו עלולים להסתיים בתוצאה קשה כאשר הם מבוצעים ברשלנות. רשלנות רפואית בטיפולי שיניים מתרחשת כאשר רופא השיניים חורג מהתנהלות סבירה המצופה ממנו, בין אם באבחון שגוי, בחוסר זהירות בביצוע ההליך, או באי־מסירת מידע מספק למטופל לפני הטיפול. מקרים אלה עלולים להוביל לפגיעה עצבית, זיהומים, כאבים כרוניים, ואף לנזקים קבועים בלסת או בשיניים. במדריך הבא נבין מתי מדובר ברשלנות רפואית של ממש, מהן האפשרויות המשפטיות העומדות בפני מטופלים שנפגעו, ואילו פיצויים ניתן לתבוע – הכל בשפה נגישה, מדויקת ומגובה בפסיקה עדכנית.
מתי טיפול שיניים נחשב לרשלני?
לא כל תוצאה בלתי רצויה של טיפול שיניים מעידה על רשלנות רפואית. לעיתים מדובר בסיבוך רפואי – תוצאה מוכרת ובלתי נמנעת של ההליך, גם כאשר הוא בוצע כהלכה. לעומת זאת, רשלנות רפואית מתרחשת כאשר רופא השיניים חורג מסטנדרט ההתנהלות הסבירה – כלומר, כאשר לא נקט באמצעים שהיה נוקט "רופא סביר" בנסיבות דומות.
בתי המשפט בוחנים האם הרופא התרשל בהתאם לשלושה מרכיבים עיקריים: קיומה של חובת זהירות מצד הרופא כלפי המטופל; הפרת חובה זו – כלומר, פעולה בלתי זהירה או היעדר פעולה נדרשת; וקיום קשר סיבתי בין ההתנהלות הרשלנית לבין הנזק שנגרם בפועל.
חובת הזהירות של רופא השיניים נגזרת הן מהחוק והן מהיחסים המיוחדים שבין רופא למטופל. רופא שיניים מחויב לנקוט באמצעי זהירות סבירים, להתעדכן בידע הרפואי המקובל, לבצע בדיקות מתאימות ולהסביר למטופל את הסיכונים הכרוכים בטיפול. כאשר חלה סטייה מהתנהלות זו, ועקב כך נגרם נזק – עשויה להתקיים עילה לתביעה בגין רשלנות.
הפסיקה בישראל הכירה בעקרון "מבחן הרופא הסביר" – לפיו יש לבדוק האם רופא שיניים אחר, בעל הכשרה וניסיון דומים, היה נוהג באותה דרך. כך למשל, בפסק הדין קנטור נ' מוסיוב הבהיר בית המשפט העליון כי על הרופא לא רק לבחור טיפול נכון, אלא לוודא שהמידע שעליו הוא מסתמך – נאסף במאמץ סביר ותוך בדיקות ראויות. החלטה רפואית שמבוססת על מידע חלקי או על אבחון רשלני עלולה להיחשב לטיפול רשלני, גם אם לכאורה הייתה סבירה.
לסיכום, השאלה האם טיפול שיניים היה רשלני תלויה בהקפדה על סטנדרט מקצועי, תיעוד נכון, הסבר מדויק למטופל, ופעולה זהירה – כאשר חריגה מכל אלה, בצירוף נזק, עשויה להצדיק תביעה.
סוגי טיפולי שיניים בהם עלולה להתרחש רשלנות רפואית
רשלנות רפואית ברפואת שיניים יכולה להתרחש בכל אחד מסוגי הטיפולים – החל מטיפול שגרתי ועד לפרוצדורות כירורגיות מורכבות. להלן הסוגים העיקריים של טיפולי שיניים שבהם נתגלו מקרי רשלנות רפואית חמורה, אשר לעיתים גררו נזק חמור ובלתי הפיך למטופלים:
טיפול שורש רשלני
טיפול שורש נועד לטפל בזיהום או דלקת בשורש השן, אך כאשר הוא מבוצע ברשלנות – הנזק עלול להיות כואב ומשמעותי. מקרים שכיחים של רשלנות כוללים השארת שורשים נגועים, ניקוב דופן השן, שימוש בחומרי איטום לא מתאימים, חוסר חיטוי של התעלה, או חוסר מעקב לאחר הטיפול. לעיתים גם נגרמת פגיעה בעצבים הסמוכים או הופעת זיהום חוזר בשל טיפול לקוי. רופא סביר אמור לבצע את הטיפול בהתאם לפרקטיקה המקובלת, תוך ביצוע צילומי רנטגן לפני ואחרי, הסבר על סיכונים, ונקיטת זהירות יתרה בכל שלב בטיפול.
עקירת שן בינה ופגיעה עצבית
עקירת שן בינה – ובפרט שן כלואה או קרובה לעצב – היא פרוצדורה כירורגית רגישה במיוחד. רשלנות עלולה להתרחש כאשר רופא השיניים לא מבצע את כלל הבדיקות המקדימות הנדרשות (כגון צילומי CT או פנורמי), משתמש בטכניקה כירורגית לא מתאימה או אינו מזהה את קרבת העצב. תוצאה שכיחה של רשלנות היא פגיעה בעצב הלשון או הסנטר, המובילה לאובדן תחושה קבוע או חלקי. מקרים נוספים כוללים דימום מסיבי, שבר בלסת או זיהום מקומי חמור – כולם עלולים להוות עילה לתביעה אם יוכח שהרופא חרג מסטנדרט הזהירות הסביר.
שתלים והשתלות כושלות
השתלת שיניים היא הליך נפוץ, אך טעויות בו עלולות לגרום לנזקים חמורים: פגיעה בעצבים, חדירה לחלל הסינוס, דחיית השתל, זיהום בעצם הלסת, או כישלון עקב חוסר תיאום בין תכנון להשתלה בפועל. רשלנות בהשתלה עשויה להיגרם כאשר הרופא לא מבצע אבחון מקדים ראוי, אינו מכין תוכנית טיפול ברורה, או מחליט לבצע את ההליך על אף נתונים רפואיים שלא תומכים בכך (כגון חוסר עצם או מצב רפואי אחר). גם שימוש בציוד לא תקני או חוסר במעקב לאחר ההשתלה עשויים להיחשב לרשלנות.
טיפולים אסתטיים בשיניים (כתרים, ציפויים, יישור וכו')
טיפולים אסתטיים, כגון ציפויי חרסינה, יישור שיניים, הלבנות וכתרים, נחשבים לטיפולים אלקטיביים – כלומר, כאלה שאינם מחויבים רפואית. בשל כך, חלה על הרופא המטפל חובת גילוי מוגברת: עליו להסביר למטופל את כל הסיכונים, החלופות האפשריות, תוחלת ההצלחה, והשלכות כישלון הטיפול – בצורה מפורטת וכתובה. רשלנות בטיפולים אלה יכולה להתבטא בהחמרת מצב השיניים, נזקים לחניכיים, אובדן שיניים או פגיעה במראה החיצוני – ובמיוחד במקרים שבהם הטיפול בוצע ללא הסבר מספק וללא הסכמה מדעת.
בכל אחד מהמקרים הללו, כאשר מתקיימת סטייה מסטנדרט הטיפול הסביר ונגרם נזק, עשויה להתקיים עילה משפטית לתביעת רשלנות רפואית. לכן, אם עברתם טיפול שיניים שגרם לכם לנזק מתמשך – ייתכן ומגיע לכם פיצוי.
מהם רכיבי התביעה ברשלנות רפואית שיניים?
תביעה בגין רשלנות רפואית ברפואת שיניים מחייבת עמידה בשלושה רכיבים מהותיים. ללא קיומם של שלושת הרכיבים גם יחד – לא ניתן יהיה לבסס תביעת רשלנות שתזכה לפיצוי בבית המשפט. מדובר ביסודות שנקבעו בפסיקה ובחקיקה הישראלית, והם חלים על כלל מקרי הרשלנות הרפואית – לרבות בתחום רפואת השיניים:
רכיב הנזק
רכיב הנזק הוא הבסיס לכל תביעה בנזיקין. על התובע להראות כי נגרם לו נזק ממשי כתוצאה מהטיפול הרפואי. הנזק יכול להיות נזק גופני (כגון פגיעה עצבית, זיהום, אובדן תחושה או עיוות במבנה הלסת), נזק כלכלי (כגון הוצאות רפואיות, אובדן כושר עבודה או צורך בטיפול שיקומי עתידי), ואף נזק נפשי או אסתטי (עוגמת נפש, פגיעה בביטחון העצמי וכדומה).
חשוב להדגיש כי ללא נזק מוכח – לא תתקיים עילה לתביעה, גם אם הרופא פעל ברשלנות. על כן, מומלץ לשמור מסמכים רפואיים, קבלות, צילומים, וחוות דעת רפואיות שיכולים לשמש כראיות להוכחת הנזק.
רכיב ההתרשלות
התרשלות היא סטייה מהתנהגות סבירה של רופא שיניים במצב דומה. לצורך כך, בוחנים את הפעולות שביצע הרופא אל מול פעולות שהיה מצופה מרופא שיניים סביר לבצע. ההשוואה נעשית לא על בסיס התוצאה בפועל (מבחן בדיעבד), אלא על בסיס הנתונים שעמדו בפני הרופא בזמן אמת.
רשלנות יכולה להתבטא בפעולה שגויה (למשל, ביצוע עקירה ללא אבחון נכון), או במחדל (למשל, הימנעות מביצוע צילום הכרחי לפני טיפול). בתי המשפט מסתייעים לרוב בחוות דעת רפואיות כדי לקבוע האם התקיימה התרשלות – כלומר, האם הפעולה שביצע הרופא הייתה רחוקה מהסטנדרט המקצועי הנדרש.
רכיב הקשר הסיבתי
השלב השלישי והמהותי הוא הוכחת הקשר הסיבתי – כלומר, שעל התובע להוכיח שהנזק שנגרם לו נובע באופן ישיר מההתרשלות של רופא השיניים. במילים אחרות: גם אם הוכח שנגרם נזק, וגם אם הרופא התרשל – יש להראות שהנזק לא היה מתרחש אילולא ההתרשלות.
לעיתים, קשה לבסס קשר סיבתי מובהק – במיוחד במקרים שבהם מצבו הבריאותי של המטופל היה מורכב גם קודם לכן. לכן נדרשות ראיות רפואיות מדויקות ולעיתים גם עדים מומחים שיסבירו לבית המשפט כיצד הטיפול הרשלני גרם בפועל לנזק. בהיעדר קשר סיבתי – גם אם הרופא התרשל, לא תתקיים אחריות משפטית.
היעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה
אחד העקרונות המרכזיים במשפט הרפואי בישראל הוא הצורך בקבלת הסכמה מדעת מהמטופל בטרם ביצוע כל הליך רפואי – לרבות טיפול שיניים. עיקרון זה מעוגן בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996, והוא נוגע לזכותו הבסיסית של כל אדם לבחור את הטיפול הרפואי שיינתן לו – או לסרב לו.
מהי הסכמה מדעת לפי חוק זכויות החולה?
הסכמה מדעת אינה מסתכמת באמירה כללית מצד המטופל כי הוא "מסכים לטיפול". מדובר בזכות משפטית רחבה, המחייבת את הרופא למסור למטופל מידע רפואי מלא, מובן ונגיש אודות:
מהות הטיפול.
מטרותיו.
הסיכונים הצפויים.
תופעות לוואי אפשריות.
הסיכוי להצלחה.
טיפולים חלופיים.
השלכות של הימנעות מהטיפול.
המטופל חייב להבין את כל הנתונים הללו ולהסכים לביצוע הטיפול מתוך בחירה חופשית. ככל שמדובר בטיפול אלקטיבי – כמו טיפולים אסתטיים בשיניים – חובת הגילוי היא אף מוגברת, מאחר ואין דחיפות רפואית שמצדיקה ויתור על מתן הסבר מעמיק.
מתי העדר הסבר ייחשב לרשלנות?
כאשר רופא שיניים מבצע טיפול מבלי להסביר למטופל את הסיכונים והשלכותיו – מדובר בהפרת חובת הגילוי, ועלול להיחשב לרשלנות. בתי המשפט כבר קבעו כי חובת ההסבר היא חלק בלתי נפרד מחובת הזהירות של הרופא. היעדר טופס הסכמה חתום, חוסר בתיעוד של הסברים שניתנו למטופל, או ביצוע טיפול ללא אישורו המפורש – כל אלו עשויים להקים עילה משפטית.
נזכיר כי גם אם לא נגרם נזק גופני ישיר – עצם ההליך שבוצע ללא הסכמה מדעת עשוי להיחשב לעוולה נזיקית בפני עצמה.
מהי פגיעה באוטונומיה?
"פגיעה באוטונומיה" היא עילה נזיקית נפרדת, שנוגעת לפגיעה בזכותו של האדם להחליט החלטות עצמאיות בנוגע לגופו. כאשר טיפול שיניים מתבצע מבלי שניתנה הסכמה מדעת מלאה – גם אם לא נגרם נזק גופני חמור – יתכן שנפגעה אוטונומיית המטופל, דבר שיכול לזכות אותו בפיצוי בגין נזק לא ממוני (כאב, סבל, עוגמת נפש, פגיעה בכבוד האדם).
עם זאת, הפסיקה הדגישה כי אין כפל פיצוי: אם כבר נפסק למטופל פיצוי על נזק לא ממוני בגין רשלנות בטיפול עצמו, לא ייפסק במקביל גם פיצוי נוסף על פגיעה באוטונומיה. הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה יינתן בעיקר כאשר אין דרך אחרת לפצות על עצם הפגיעה בזכות לבחור.
חשיבות התיעוד הרפואי בתביעות רשלנות שיניים
התיעוד הרפואי הוא אחד הכלים המרכזיים לבירור האמת בתביעות רשלנות רפואית בכלל, ובתחום רפואת השיניים בפרט. מדובר לא רק בדרישה אדמיניסטרטיבית – אלא בחובה מהותית שמטרתה להבטיח שקיפות, מקצועיות ויכולת בקרה על הטיפול הרפואי שניתן.
חובת הרישום לפי חוק
על פי סעיף 17 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו–1996, כל רופא מחויב לנהל רשומה רפואית מלאה עבור כל מטופל. רשומה זו כוללת בין היתר:
פרטי זיהוי של המטופל והרופא.
אבחון רפואי.
תולדות המחלה (אנמנזה).
תוכנית הטיפול שנקבעה.
התרופות והחומרים שניתנו.
תיאור מהלך הטיפול.
סיכום והנחיות להמשך.
בנוסף, לפי הנחיות משרד הבריאות (ובהן חוזר בריאות השן 2.1), קיימת חובה ייחודית למרפאות שיניים לתעד גם צילומי רנטגן, תלונות המטופל, מועדי הביקורים וכל שינוי במהלך הטיפול.
מה קורה כשאין תיעוד רפואי מספק?
כאשר רופא השיניים לא מקיים את חובת הרישום, עלול להיגרם למטופל קושי ראייתי חמור – שכן אין דרך לבדוק מה באמת התרחש במהלך הטיפול. הפסיקה קובעת כי בהיעדר תיעוד מספק, נטל ההוכחה עובר אל הרופא – עליו להראות מה בוצע בפועל, גם אם אין ברשותו מסמכים תומכים.
במילים אחרות: כאשר אין רשומות רפואיות, ייטה בית המשפט להעדיף את גרסת המטופל, ולראות בכך אינדיקציה לכך שהרופא לא פעל כראוי.
דוגמה מהפסיקה
בפסק הדין ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, הבהיר בית המשפט העליון:
"חובתם של רופאים ושל מוסדות רפואיים לבצע רישומים רפואיים בזמן אמת ולשמור על רישומים אלה, מעוגנת בהלכה ובחוק זכויות החולה. על פי החוק, חלה חובה על המטפל לתעד… את המידע הרפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל… תיעוד זה יש בו חשיבות רבה הן לצורך המשך טיפולים והן כראיה, אם תידרש, לאופי הטיפול שקיבל המטופל."
פסקי דין נוספים בתחום רפואת השיניים הדגישו את הקביעה הזו, וקבעו כי היעדר תיעוד עשוי להטות את הכף לטובת התובע.
מהו תפקיד חוות הדעת הרפואית בתביעה?
בתביעות רשלנות רפואית בכלל, ובתחום רפואת השיניים בפרט, חוות דעת רפואית היא רכיב חיוני והכרחי. בתי המשפט אינם נוטים לקבל תביעות כאלה ללא חוות דעת מקצועית, שכן הם נדרשים להכריע בסוגיות רפואיות מורכבות שאין בידם הידע להכריע בהן בעצמם. לכן, נדרש מהתובע לצרף לתביעתו חוות דעת של מומחה רפואי בתחום רפואת השיניים, אשר תתמוך בטענות לרשלנות ותספק ניתוח מקצועי של הטיפול שניתן.
מה כוללת חוות הדעת?
המומחה מתבקש לבחון את כלל החומר הרפואי, לרבות צילומים, רשומות רפואיות, ותלונות המטופל – ולאחר מכן לקבוע האם הטיפול שקיבל עומד בסטנדרט המקצועי הנדרש. אם לדעתו מדובר בטיפול שסטה מהפרקטיקה המקובלת, עליו לפרט את הפגמים שנפלו בטיפול, את הקשר הסיבתי לנזק שנגרם, ואת גובה הנזק הצפוי – כולל טיפול שיקומי עתידי במידת הצורך.
מה קורה כשיש פערים בין חוות הדעת?
במקרים רבים, הצד הנתבע (רופא השיניים או חברת הביטוח שלו) מצרף לתגובה חוות דעת רפואית נגדית – השוללת את טענות התובע. כאשר קיימות סתירות מהותיות בין חוות הדעת של הצדדים, ולא ניתן להכריע ביניהן על בסיס המסמכים בלבד, נוהג בית המשפט למנות מומחה רפואי ניטרלי מטעמו.
המומחה מטעם בית המשפט בוחן את הטענות, עובר על כל החומר, לעיתים אף בודק את המטופל בפועל, ומגיש חוות דעת אובייקטיבית שמטרתה לסייע לבית המשפט להגיע להכרעה מקצועית ומאוזנת.
מה משקלה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט?
למרות שאין חובה משפטית לאמץ את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, לרוב נוטה בית המשפט לאמץ את מסקנותיו, כל עוד אין סיבה מהותית להטיל בהן ספק. כך לדוגמה, נקבע בפסיקה:
"כאשר בית המשפט ממנה מומחה רפואי מטעמו, סביר להניח כי יאמצו את ממצאיו, אלא אם כן קיימת סיבה ברורה לסטות מהם. שקילת אמינותו נתונה לבית המשפט, אך ככלל – לא ייטה לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל" [ע"א 293/88].
לכן, יש חשיבות רבה לא רק להגשת חוות דעת מטעם התובע, אלא גם להתמודדות מול חוות דעת הנגדית ולמעקב אחרי מינוי מומחה ניטרלי.
אילו פיצויים ניתן לקבל בתביעת רשלנות רפואית בטיפולי שיניים?
מטופלים שנפגעו כתוצאה מרשלנות רפואית בטיפול שיניים עשויים להיות זכאים למגוון סוגי פיצויים – ממוניים ולא ממוניים. הפיצוי משתנה בהתאם לנסיבות המקרה, חומרת הנזק שנגרם, השלכותיו העתידיות, גילו של הנפגע, מצב תפקודי ועוד. להלן פירוט הסעדים העיקריים שבתביעה:
פיצוי על טיפול שיקומי עתידי
במקרים רבים, טיפול רשלני מחייב את המטופל לעבור טיפול שיקומי מורכב – הכולל לעיתים שתלים, כתרים חדשים, שחזורים אסתטיים, או שיקום מלא של הפה. במצב כזה, בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי כספי שיאפשר למטופל לעבור את הטיפול המשקם במרפאה אחרת – לרוב לפי חוות דעת של מומחה בתחום.
החזר הוצאות רפואיות
נזק כתוצאה מטיפול שיניים רשלני מלווה פעמים רבות בהוצאות רפואיות נלוות: ביקורים אצל מומחים, בדיקות, חוות דעת, תרופות, צילומים ונסיעות. תובע שיציג קבלות מסודרות יוכל לתבוע החזר מלא בגין ההוצאות הללו. כאשר אין קבלות – בית המשפט רשאי לאמוד את ההוצאות לפי שיקול דעתו.
כאב וסבל
רשלנות בטיפול שיניים יכולה לגרום לכאב ממושך, עוגמת נפש, פגיעה באיכות החיים ולעיתים גם לאובדן הביטחון העצמי (במיוחד בטיפולים אסתטיים). בגין נזקים לא ממוניים אלו ניתן לתבוע פיצוי כספי, בהתאם למידת הסבל שנגרמה ולמשך הזמן שנדרש להחלמה.
הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד
אם כתוצאה מהרשלנות נאלץ המטופל להיעדר מהעבודה, להפסיד ימי מחלה או אף לעזוב את עבודתו – ניתן לתבוע פיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר. כמו כן, אם נגרם נזק מתמשך או קבוע שישפיע על כושר ההשתכרות בעתיד, יוכל התובע לדרוש גם פיצוי בגין הפסדים צפויים לעתיד – בכפוף להוכחות וחוות דעת כלכליות או רפואיות מתאימות.
החזר עלות טיפול כושל
מעבר לנזק עצמו, ניתן לדרוש השבה של העלות ששולמה לרופא השיניים על הטיפול הכושל – בין אם מדובר בהליך כירורגי, טיפולים אסתטיים או השתלות. רכיב זה מבוסס לעיתים גם על עילה חוזית, בטענה להפרת חוזה או הפרת חובת תום הלב.
פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה (במקרים חריגים)
כאשר הרופא ביצע טיפול ללא הסבר מספק וללא הסכמה מדעת – גם אם לא נגרם נזק גופני ממשי – ניתן לתבוע פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. מדובר בפיצוי בגין עצם החדירה לגוף המטופל ללא רשותו המודעת. עם זאת, בתי המשפט נוהגים לפסוק פיצוי זה רק כאשר לא ניתן לפצות את המטופל על עוולה אחרת, ולא בנוסף לפיצוי על כאב וסבל.
מה חשוב לעשות אם חושדים ברשלנות בטיפול שיניים?
אם עברת טיפול שיניים ואתה סבור שנגרם לך נזק שאינו סביר – אל תתמהמה. הזמן הוא מרכיב קריטי בתביעות רשלנות רפואית, הן מבחינת התיישנות והן מבחינת איסוף הראיות. הנה מספר צעדים חשובים שיכולים להשפיע על הצלחת התביעה שלך:
פנה לייעוץ משפטי מקצועי בהקדם – עורך דין רשלנות רפואית יוכל לבחון האם קיימת עילה לתביעה, ולהנחות אותך כיצד לפעול. ככל שתגיע מוקדם יותר – כך ניתן יהיה לשמר ראיות, לגבש חוות דעת ולמקסם את סיכויי ההצלחה.
שמור את כל המסמכים הרפואיים – חשוב לאסוף ולשמור כל תיעוד: רשומות רפואיות, צילומים, סיכומי ביקור, טפסי הסכמה, קבלות על תשלומים, התכתבויות עם המרפאה וכל מסמך נוסף שיכול להעיד על מהלך הטיפול.
הימנע מטיפולים מתקנים מיידיים ללא תיעוד – גם אם אתה שוקל לתקן את הנזק, חשוב לתעד את מצב הפה לפני ביצוע התיקון. לעיתים עדיף להיבדק אצל מומחה שיספק חוות דעת לפני תחילת טיפול חדש, כדי שלא תישלל האפשרות להוכיח את הרשלנות.
סיכום
לא כל תוצאה שלילית או טיפול שנכשל מהווה רשלנות רפואית. עם זאת, כאשר רופא שיניים פועל בניגוד לסטנדרט הרפואי הסביר, גורם נזק למטופל, ולא דואג להסכמה מדעת או לתיעוד נאות – ייתכן ומדובר במקרה של רשלנות המזכה בפיצוי משמעותי.
אם נפגעת כתוצאה מטיפול שיניים, פנה אלינו עוד היום. משרד נתן ראט ושות' מתמחה בתביעות רשלנות רפואית, ונשמח להעניק לך ייעוץ מקצועי, דיסקרטי וללא התחייבות.
נבדוק עבורך האם קיימת עילה לתביעה ונלווה אותך לכל אורך הדרך – עד להשגת הפיצוי המגיע לך.
